כן, אנחנו עדיין לא מדברים פה על בחירות.
בעולם המודרני/פוסט מודרני, כשמוזיקה היא מצרך שכולם רוצים לקבל אבל לא מוכנים לצרוך, כשאנשים נולדים ככוכבים במחי עונת שידור וקורסים לתוך עצמם במחי שיר שלא מתאים לגלגל"צ, כשאמירה מקורית היא הצעד הכי לא נבון בקריירה, דרך כוכבו של המושג "גרסת כיסוי". אחרי שגידי גוב עשה מזה דיסק משולש, ו"כוכב נולד" ביססו תוכנית שלמה על היכולת של צעירים לשיר שירים של אחרים, ואפילו סחרוף מכניס לכל דיסק שלו גרסת כיסוי למשהו של מישהו - נדמה שאי אפשר להימלט מהן. האם זהו סופה של המוזיקה והיצירה האישית והמקורית והתגשמותה של מטחנת הבשר האנושי של הפינק פלויד וכל שנותר לנו לצפות לו הוא שנים על שנים של מחזור של אותם השירים על ידי קבוצה קטנה של אנשים שתיבחר ותקודם על ידי התעשייה בעוד אנו מואבסים בזבל תעשייתי מוזיקלי?
ובכן, לא. אל תהיו פסיכים. תמיד תהיה מוזיקה חדשה ומאז ומתמיד אנשים לקחו שירים של אנשים אחרים ונתנו להם את הטוויסט שלהם. לפעמים זה היה מביך, לפעמים זה היה נחמד, ובכמה מקרים גרסת הכיסוי עשתה את חלומו הרטוב של כל מנהל קמפיין בחירות - היא פשוט האפילה על המקור עד כדי כך שהוא נשכח ונעלם בסמטאות האפלות של פח הזבל של ההיסטוריה. אך לא בעידן יו-טיוב! הא הא! שום דבר לא באמת נעלם בפח הזבל של ההיסטוריה בעידן יוטיוב.
אז הפעם הפוסט הזה מוקדש לשירים שלא הייתם משערים שהם בכלל גרסת כיסוי:
נערה רוקרית בועטת שרוצה רק רוק'נרול? מה פתאום, The Arrows, ארבעה בחורים עם בלוריות דמויות השיער של "כוורת" ומבט שרמנטי שרק רוצים לחפון מישהי ליד מכונת התקליטים.
די לא, בחייאת, השיר הקצת מעיק הזה של Ugly Kid Joe? לא, השיר המרגש עד כמעט דמעות הזה של הארי צ'אפין.
שיר שנות ה-80 אלמותי, סינתסייזרים וגברים עם איפור? ובכן, לא. גלוריה ג'ונס בשיר בלוזי משנות ה-60 נותנת בראש.
אחד הקלאסיים - שיר נוטף סקס וקים בסינג'ר? מיקי רורק מסוקס ומעילי גשם עם כלום מלמטה? ובכן, לא. שיר של אשמאי זקן עם פסנתר שמנסה לשווא להעיר חשק רדום. I know what love is. (ואגב, ג'ו קוקר הוא מלך מלכי ה"להשכיח ביצועים מקוריים" וראו ערך - Summer in the city, With a little help from my friends, Unchain my Heart - כולם בכלל לא שלו).
ונחתום בגרסה שרחוקה מעצמה פעמיים (כפי שאמר המר"ן אריאל). כולם מכירים את הגרסה משרק (שהיא של Smashmouth), רבים מכירים את המקור (של The Monkees) ועוד פחות מכירים את המקור של המקור (ניל דאימונד).
ובברכת "הגולם קם על היוצר",
נתראה בפוסטים הבאים.
בעולם המודרני/פוסט מודרני, כשמוזיקה היא מצרך שכולם רוצים לקבל אבל לא מוכנים לצרוך, כשאנשים נולדים ככוכבים במחי עונת שידור וקורסים לתוך עצמם במחי שיר שלא מתאים לגלגל"צ, כשאמירה מקורית היא הצעד הכי לא נבון בקריירה, דרך כוכבו של המושג "גרסת כיסוי". אחרי שגידי גוב עשה מזה דיסק משולש, ו"כוכב נולד" ביססו תוכנית שלמה על היכולת של צעירים לשיר שירים של אחרים, ואפילו סחרוף מכניס לכל דיסק שלו גרסת כיסוי למשהו של מישהו - נדמה שאי אפשר להימלט מהן. האם זהו סופה של המוזיקה והיצירה האישית והמקורית והתגשמותה של מטחנת הבשר האנושי של הפינק פלויד וכל שנותר לנו לצפות לו הוא שנים על שנים של מחזור של אותם השירים על ידי קבוצה קטנה של אנשים שתיבחר ותקודם על ידי התעשייה בעוד אנו מואבסים בזבל תעשייתי מוזיקלי?
ובכן, לא. אל תהיו פסיכים. תמיד תהיה מוזיקה חדשה ומאז ומתמיד אנשים לקחו שירים של אנשים אחרים ונתנו להם את הטוויסט שלהם. לפעמים זה היה מביך, לפעמים זה היה נחמד, ובכמה מקרים גרסת הכיסוי עשתה את חלומו הרטוב של כל מנהל קמפיין בחירות - היא פשוט האפילה על המקור עד כדי כך שהוא נשכח ונעלם בסמטאות האפלות של פח הזבל של ההיסטוריה. אך לא בעידן יו-טיוב! הא הא! שום דבר לא באמת נעלם בפח הזבל של ההיסטוריה בעידן יוטיוב.
אז הפעם הפוסט הזה מוקדש לשירים שלא הייתם משערים שהם בכלל גרסת כיסוי:
נערה רוקרית בועטת שרוצה רק רוק'נרול? מה פתאום, The Arrows, ארבעה בחורים עם בלוריות דמויות השיער של "כוורת" ומבט שרמנטי שרק רוצים לחפון מישהי ליד מכונת התקליטים.
די לא, בחייאת, השיר הקצת מעיק הזה של Ugly Kid Joe? לא, השיר המרגש עד כמעט דמעות הזה של הארי צ'אפין.
שיר שנות ה-80 אלמותי, סינתסייזרים וגברים עם איפור? ובכן, לא. גלוריה ג'ונס בשיר בלוזי משנות ה-60 נותנת בראש.
אחד הקלאסיים - שיר נוטף סקס וקים בסינג'ר? מיקי רורק מסוקס ומעילי גשם עם כלום מלמטה? ובכן, לא. שיר של אשמאי זקן עם פסנתר שמנסה לשווא להעיר חשק רדום. I know what love is. (ואגב, ג'ו קוקר הוא מלך מלכי ה"להשכיח ביצועים מקוריים" וראו ערך - Summer in the city, With a little help from my friends, Unchain my Heart - כולם בכלל לא שלו).
ונחתום בגרסה שרחוקה מעצמה פעמיים (כפי שאמר המר"ן אריאל). כולם מכירים את הגרסה משרק (שהיא של Smashmouth), רבים מכירים את המקור (של The Monkees) ועוד פחות מכירים את המקור של המקור (ניל דאימונד).
ובברכת "הגולם קם על היוצר",
נתראה בפוסטים הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה