יום ראשון, 3 באוגוסט 2014

מה, זאת אהבה?

יצאתי לאפטר.

אין לי את הכוחות הרצון והרגיעה להתחיל לעסוק בכל המלחמה הזו.

אז קבלו פוסט של שירי אהבה שאני אוהב. מוקדש לנטע אשתי ואהובתי, שאני מאוד מאוד אוהב. אפשר להשמיע ברצף, או לשמור לרגעים הקשים, כשעוד פרשן טלוויזיוני מדבר על "נזק אגבי בעת שימוש בחימוש מונחה מדויק".

אז נתחיל ב-Divine Comedy, שמחבב כל כך את כל הדברים הקטנים, שזה בעצם לאהוב, לא?



לעומתו, The Cure יודעים להגדיר בדיוק בדיוק מה זה הרגע הזה, בו אתה מבין שאדם אחר משנה אותך ומוציא ממך את כל החלקים הטובים שלך. אני יודע שיש בשיר הזה גם משהו חמוץ, משהו חריף ואפילו משהו מריר. תרשו לי הפעם להתמקד במתוק.




מתוך הדיסק החדש של אסף אמדורסקי וקרני פוסטל. בגלל שזה שיר אהבה יפהפה, בגלל שאני אוהב צ'לו ובגלל הרגע הזה שהוא שר "במיוחד בשבילך". מעיין שנפתח.



ג'ק ג'ונסון עושה את מה שהוא עושה הכי טוב - כותב שירים שבא לך לשיר עם גיטרה למי שאתה אוהב. ואין שום צורך לצאת החוצה.



וקצת אהבה עולמית, מה לא מגיע לנו?



בין כל הפנינים שהלהקה הזו סיפקה, הדבר הזה קורע לי את הלב כל פעם מחדש (אני משוויץ כל פעם שראיתי אותם מופיעים ברחוב בנחלת בנימין).



טוב, אני לא יכול לסיים רק במתקתקות. מי שבא לו להתמודד עם מוזיקה שמבלבלת את המוח, מרקידה את הגוף ומקפיצה את הפופיק ולא מפחד להתמודד עם הלא מוכר - הגבירו ווליום, פתחו חלונות ונעלו את הדלת כשהשכנים באים לברר מה לעזאזל קורה פה (לכל מי שחושש מהאורך, 3 דקות מזה זה פשוט מחיאות הכפיים של הקהל):



בי חברים,
אהבה היא אולי לא הפיתרון להכל, אבל היא בהחלט התחלה טובה.