הקיץ בא, ועימו השאלות הקיומיות:
מה תהיה אופנת הכפכפים השנה? האם זו באמת הלחות, ולא החום? האם השנה תהיה שנה של אבטיחים בני נעוות המרדות כמו בשנה שעברה? ומה זה לעזאזל הדבר מרובה הרגליים שנחת לי הרגע על הרשת של החלון הצילו אלוהים אדירים זה נראה כמו דרקון עם שש רגליים ושני עוקצים של עקרב שמישהו יקרא לאנטומולוג בשם האל (אם אתם מאמינים באל כלשהו ואם לא פשוט) תקראו לאנטומולוג כבר!
מכל השאלות שנשאלים אנטומולוגים חובבים, אין שאלה נפוצה יותר ומובנת יותר מהקלאסיקה: "זה מסוכן?". אז לכבוד הקיץ שהגיע כתבתי מדריך קצר של דברים נהדרים (ופוטנציאלית מגעילים, תלוי בנטיות שלכם) שיכולים לנחות על אדן חלונכם. למי שקשה לו עם דברים כאלה, שמתי לאורך הפוסט תמונות של חתולים.
יתושי ענק: מתישהו במהלך תחילת האביב בוודאי נכנס לכם לחדר יתוש ענקי ומרפרף. לא מעט אנשים עושים את החשבון - "יתוש קטן = מעט אובדן דם, יתוש גדול = באפי, הצילו!". אבל אין מה לדאוג, מדובר באמת ביתושים, אך הם אינם עוקצים כלל. זו משפחה שנקראת הטיפולתיים (Tipulidae) וליתוש קוראים טיפולה. הם אוכלים צוף פרחים ובאופן כללי הם די מטופשים. אנא, התחשבו ברגשותיהם.
דרגת סיכון: 0.
מה לעשות כשמוצאים: בחמלה רבה להעיף אותם החוצה מהבית.
רימות של זבובים - הקיץ הוא זמנם של הזבובים. מזג האוויר החם והלח מאיץ תהליכים של רקב, פיכסה ואיכסה. אלה בדיוק התנאים בהם אוהבים זחלי הזבובים, או בשמם המדוייק - רימות, להתפתח. ולכן נא לא להתקשר אלי עם שיחות של "מתן, גוועלד! כל הבית שלי מלא בתולעים קטנות ולבנות! האם הן מעבירות מחלות? האם יש לי פה עסק עם כת השטן?! האם חייזרים פולשים אלי ברגע זה?" התשובות הן לא, לא ואולי. פשוט שכחתם חתיכת בשר בפח הזבל שלכם. תסגרו את הפח היטב ותזרקו את השקית לעתים קרובות יותר ונוכל למנוע מקרים כאלה. וחברים, הכללים האלה נכתבו בהמולימפה.
דרגת סיכון:
2 (כי יש אנשים שמגעילות רבה מדי מקצרת את חייהם)
מה לעשות כשמוצאים: לתלוש את השערות, לצרוח, למצוא את הפח ממנו יוצאות החברלייציות ולנקות יותר טוב את הבית.
עכבישים - תקצר היריעה וכמות האותיות במקלדת QWERTY ממוצעת בכדי להעביר את מידת ההערכה וההערצה שאני רוחש למכונות ההרג הקטנות ומתומנות הרגליים האלה. בואו נחתוך למרדף, כמו שאומרים באנגלית: כל העכבישים הם ארסיים. אני חוזר - כל העכבישים הם ארסיים. זה לא משהו אישי נגדכם, ככה הם אוכלים. ועם זאת, האם כל העכבישים מסוכנים לאדם ויש לחסלם לאלתר? ממש לא - רוב העכבישים א. לא ינשכו אתכם אלא אם כן ממש ממש תכריחו אותם ב. הם בעלי לסתות כל כך קטנות שגם אם הם היו רוצים הם לא היו מצליחים לחדור את העור שלכם ג. עסוקים רוב היום בלאכול את שאר החרקים שמגיעים לכם לבית ולחצר וחוסכים לכם ג'וקים, יתושים וזחלים של פרפרים בקמח. אז את רובם המכריע אנחנו מחבבים מאוד, כולל את אלו עם הרגליים הדקות שבונים רשתות בפינת החדר (נקראים רעדנים).
לרוע המזל, אכן יש גם בארץ יוצאים מן הכלל שעלולים לגרום נזק ממשי (ראו ערך אלמנה שחורה שקיימת גם בחצר שלכם וששן חום שברגע זה אוכל חרקים מזיקים במרתף שלכם). לכן כלל היסוד הוא - לא להרים עכבישים בידיים.
רמת סיכון: 6 (בגלל שתי הדוגמאות השליליות שציינתי).
מה עושים כשמוצאים: עוצרים להתפעל מהאסתטיקה, המכניקה והאישיות של החיות המופלאות האלה, ואז נותנים להם להמשיך בדרכם.
דבורים / צרעות - אף שרבים מחברים את שני המקרים האלה, ההבדל בינם גדול למדי. דבורים הן חרקים חברתיים עם זחלים צמחוניים. הן מאכילות אותם בתערובת של צוף ואבקת פרחים ולפיכך חלק לא מבוטל מעבודתן היומית הוא ללכת לפרחים ולאסוף. דבורים יעקצו אתכם רק אם תחזיקו אותן ביד או אם תאיימו על הכוורת שלהן. הקצה של עוקץ הדבורה הוא משונן כמו צלצל ולכן ננעץ בעורכם בזמן העקיצה, וכשהדבורה מתרחקת היא (אזהרת מגעילות! אזהרת מגעילות!) נקרעת לגזרים וכל המערכות הפנימיות שלה נחשפות. יש לכך כמה סיבות, אב בעיקר כך משתחררים לאוויר חומרים כימיים שמתריעים לדבורים אחרים על הימצאו של איום בסביבת הקן והן באות בהמוניהם עם חולצות של "לה פמיליה".
צרעות, לעומת זאת, הן חרקים חברתיים עם זחלים אוכלי בשר. מה שמסביר את משיכתן הבלתי מתפשרת למנגלים ולסנדוויצ'י פסטרמה שהושארו לבד. בניגוד לדבורה, העוקץ של הצרעה מחודד והיא יכולה לעקוץ אתכם מספר פעמים בלי למצמץ, ואז לעוף לספר לחברה. לפיכך, צרעות הן גם יותר מנייאקיות ועוקצות גם סתם כי עצבנתם אותן ולא נתתם להם פסטרמה. הצרעה הערסית ביותר היא כמובן הצרעה המזרחית, aka הדבור, שעלולה לתקוף אתכם סתם אם היא רואה אתכם עם ספר של נועם חומסקי.
דרגת סיכון:
דבורים - בדרך כלל 3, אלא אם כן פיתחתם רגישות ואז התייעצו עם רופא. (אנקדוטה: אני קצת רגיש לעקיצות של דבורים ולכן כל הפעמים שסטודנטים ביקשו ממני לצלול לרשת החרקים שלהם ולתפוס בשבילם חרק מסוכן כי הם "לא מעזים" ואני "בעל ניסיון" היו בעצם התגרות במוות. אבל נו מילא).
צרעות - 6
מה לעשות כשפוגשים:
דבורים - לנפנף תוך היסטריה מינימלית. הדבורה בדרך כלל מאוד מעוניינת להמשיך לדרכה ולא להתעכב איתכם.
צרעות - להתרחק תוך שמירה על קשר עין. נפנוף היסטרי עלול סתם לעצבן את הצרעה. אני בדרך כלל מניח בצד חתיכות בשר כקורבן לצרעות, שילכו לשם ולא אלי. אבל אני צמחוני, אז אני פחות קשור לבשר של המנגל באופן כללי.
נעצור פה, לפני שאאבד את שלושת הקוראים שעוד נשארו לי ונסיים את הערב בשירים על קיץ:
ג'יינז אדיקשן, שכבר התארחו פה פעם, שרים שיר אהבה שיכולה להתרחש רק בקיץ.
ולקלאסיקה - מונגו ג'רי שרים מה אפשר לעשות בקיץ, ולא באף עונה אחרת. הרשימה כוללת פאות לחיים עצומות ונשיפה לבקבוקי שיכר.
ורג'ינה ספקטור מתהלכת בעיר בקיץ ומספרת פרטים אינטימיים לזרים גמורים ("מחשופים, מחשופים, מחשופים")
בברכת "לא, זה לא מסוכן",
נתראה בפוסטים הבאים.
מה תהיה אופנת הכפכפים השנה? האם זו באמת הלחות, ולא החום? האם השנה תהיה שנה של אבטיחים בני נעוות המרדות כמו בשנה שעברה? ומה זה לעזאזל הדבר מרובה הרגליים שנחת לי הרגע על הרשת של החלון הצילו אלוהים אדירים זה נראה כמו דרקון עם שש רגליים ושני עוקצים של עקרב שמישהו יקרא לאנטומולוג בשם האל (אם אתם מאמינים באל כלשהו ואם לא פשוט) תקראו לאנטומולוג כבר!
מכל השאלות שנשאלים אנטומולוגים חובבים, אין שאלה נפוצה יותר ומובנת יותר מהקלאסיקה: "זה מסוכן?". אז לכבוד הקיץ שהגיע כתבתי מדריך קצר של דברים נהדרים (ופוטנציאלית מגעילים, תלוי בנטיות שלכם) שיכולים לנחות על אדן חלונכם. למי שקשה לו עם דברים כאלה, שמתי לאורך הפוסט תמונות של חתולים.
יתושי ענק: מתישהו במהלך תחילת האביב בוודאי נכנס לכם לחדר יתוש ענקי ומרפרף. לא מעט אנשים עושים את החשבון - "יתוש קטן = מעט אובדן דם, יתוש גדול = באפי, הצילו!". אבל אין מה לדאוג, מדובר באמת ביתושים, אך הם אינם עוקצים כלל. זו משפחה שנקראת הטיפולתיים (Tipulidae) וליתוש קוראים טיפולה. הם אוכלים צוף פרחים ובאופן כללי הם די מטופשים. אנא, התחשבו ברגשותיהם.
דרגת סיכון: 0.
מה לעשות כשמוצאים: בחמלה רבה להעיף אותם החוצה מהבית.
רימות של זבובים - הקיץ הוא זמנם של הזבובים. מזג האוויר החם והלח מאיץ תהליכים של רקב, פיכסה ואיכסה. אלה בדיוק התנאים בהם אוהבים זחלי הזבובים, או בשמם המדוייק - רימות, להתפתח. ולכן נא לא להתקשר אלי עם שיחות של "מתן, גוועלד! כל הבית שלי מלא בתולעים קטנות ולבנות! האם הן מעבירות מחלות? האם יש לי פה עסק עם כת השטן?! האם חייזרים פולשים אלי ברגע זה?" התשובות הן לא, לא ואולי. פשוט שכחתם חתיכת בשר בפח הזבל שלכם. תסגרו את הפח היטב ותזרקו את השקית לעתים קרובות יותר ונוכל למנוע מקרים כאלה. וחברים, הכללים האלה נכתבו בהמולימפה.
דרגת סיכון:
2 (כי יש אנשים שמגעילות רבה מדי מקצרת את חייהם)
מה לעשות כשמוצאים: לתלוש את השערות, לצרוח, למצוא את הפח ממנו יוצאות החברלייציות ולנקות יותר טוב את הבית.
עכבישים - תקצר היריעה וכמות האותיות במקלדת QWERTY ממוצעת בכדי להעביר את מידת ההערכה וההערצה שאני רוחש למכונות ההרג הקטנות ומתומנות הרגליים האלה. בואו נחתוך למרדף, כמו שאומרים באנגלית: כל העכבישים הם ארסיים. אני חוזר - כל העכבישים הם ארסיים. זה לא משהו אישי נגדכם, ככה הם אוכלים. ועם זאת, האם כל העכבישים מסוכנים לאדם ויש לחסלם לאלתר? ממש לא - רוב העכבישים א. לא ינשכו אתכם אלא אם כן ממש ממש תכריחו אותם ב. הם בעלי לסתות כל כך קטנות שגם אם הם היו רוצים הם לא היו מצליחים לחדור את העור שלכם ג. עסוקים רוב היום בלאכול את שאר החרקים שמגיעים לכם לבית ולחצר וחוסכים לכם ג'וקים, יתושים וזחלים של פרפרים בקמח. אז את רובם המכריע אנחנו מחבבים מאוד, כולל את אלו עם הרגליים הדקות שבונים רשתות בפינת החדר (נקראים רעדנים).
לרוע המזל, אכן יש גם בארץ יוצאים מן הכלל שעלולים לגרום נזק ממשי (ראו ערך אלמנה שחורה שקיימת גם בחצר שלכם וששן חום שברגע זה אוכל חרקים מזיקים במרתף שלכם). לכן כלל היסוד הוא - לא להרים עכבישים בידיים.
רמת סיכון: 6 (בגלל שתי הדוגמאות השליליות שציינתי).
מה עושים כשמוצאים: עוצרים להתפעל מהאסתטיקה, המכניקה והאישיות של החיות המופלאות האלה, ואז נותנים להם להמשיך בדרכם.
דבורים / צרעות - אף שרבים מחברים את שני המקרים האלה, ההבדל בינם גדול למדי. דבורים הן חרקים חברתיים עם זחלים צמחוניים. הן מאכילות אותם בתערובת של צוף ואבקת פרחים ולפיכך חלק לא מבוטל מעבודתן היומית הוא ללכת לפרחים ולאסוף. דבורים יעקצו אתכם רק אם תחזיקו אותן ביד או אם תאיימו על הכוורת שלהן. הקצה של עוקץ הדבורה הוא משונן כמו צלצל ולכן ננעץ בעורכם בזמן העקיצה, וכשהדבורה מתרחקת היא (אזהרת מגעילות! אזהרת מגעילות!) נקרעת לגזרים וכל המערכות הפנימיות שלה נחשפות. יש לכך כמה סיבות, אב בעיקר כך משתחררים לאוויר חומרים כימיים שמתריעים לדבורים אחרים על הימצאו של איום בסביבת הקן והן באות בהמוניהם עם חולצות של "לה פמיליה".
צרעות, לעומת זאת, הן חרקים חברתיים עם זחלים אוכלי בשר. מה שמסביר את משיכתן הבלתי מתפשרת למנגלים ולסנדוויצ'י פסטרמה שהושארו לבד. בניגוד לדבורה, העוקץ של הצרעה מחודד והיא יכולה לעקוץ אתכם מספר פעמים בלי למצמץ, ואז לעוף לספר לחברה. לפיכך, צרעות הן גם יותר מנייאקיות ועוקצות גם סתם כי עצבנתם אותן ולא נתתם להם פסטרמה. הצרעה הערסית ביותר היא כמובן הצרעה המזרחית, aka הדבור, שעלולה לתקוף אתכם סתם אם היא רואה אתכם עם ספר של נועם חומסקי.
דרגת סיכון:
דבורים - בדרך כלל 3, אלא אם כן פיתחתם רגישות ואז התייעצו עם רופא. (אנקדוטה: אני קצת רגיש לעקיצות של דבורים ולכן כל הפעמים שסטודנטים ביקשו ממני לצלול לרשת החרקים שלהם ולתפוס בשבילם חרק מסוכן כי הם "לא מעזים" ואני "בעל ניסיון" היו בעצם התגרות במוות. אבל נו מילא).
צרעות - 6
מה לעשות כשפוגשים:
דבורים - לנפנף תוך היסטריה מינימלית. הדבורה בדרך כלל מאוד מעוניינת להמשיך לדרכה ולא להתעכב איתכם.
צרעות - להתרחק תוך שמירה על קשר עין. נפנוף היסטרי עלול סתם לעצבן את הצרעה. אני בדרך כלל מניח בצד חתיכות בשר כקורבן לצרעות, שילכו לשם ולא אלי. אבל אני צמחוני, אז אני פחות קשור לבשר של המנגל באופן כללי.
נעצור פה, לפני שאאבד את שלושת הקוראים שעוד נשארו לי ונסיים את הערב בשירים על קיץ:
ג'יינז אדיקשן, שכבר התארחו פה פעם, שרים שיר אהבה שיכולה להתרחש רק בקיץ.
ולקלאסיקה - מונגו ג'רי שרים מה אפשר לעשות בקיץ, ולא באף עונה אחרת. הרשימה כוללת פאות לחיים עצומות ונשיפה לבקבוקי שיכר.
ורג'ינה ספקטור מתהלכת בעיר בקיץ ומספרת פרטים אינטימיים לזרים גמורים ("מחשופים, מחשופים, מחשופים")
בברכת "לא, זה לא מסוכן",
נתראה בפוסטים הבאים.
