בימים כאלה של קיץ, אני שוב חושב על אמביות.
לא, זה לא שאני עסוק בלחשוב על אמביות כל הזמן, אחרי הכל, למי יש זמן להרהורים זואו-פילוסופיים ללא תשלום? אבל לעתים בתוך סבך הדימויים המחוטבים המפציצים את חושינו ומוחותינו המסכנים, יש אסוציאציות חופשיות שגולשות הישר לתוך התת מודע ושולפות משם, מה לעשות, אמביות.
למה אמביות? כי אמביות הן האנדרדוג הנצחי. אמביות הן האדם הנחמד שלעולם לא יצליח להפוך לסלבריטי. אמביות הן הרעיון המעולה שלעולם לא יהפוך לאקזיט. אמביות הן אני ואתה וכל המעמד הבינוני - שקטות, נושאות בעול, שקופות למקבלי ההחלטות, סובלות מלחץ הפיתוח המואץ ורק מנסות לדאוג לילדים.
אז אני אומר - בואו נשנה את זה! אמביות לא צריכות לסבול רק כי הן אמביות! אני מציע שכל אחד ייקח על עצמו משימה השבוע - להכיר ולו אמביה אחת בשכונה שלו, ולספר לעוד איש אחד בעולם על אמביות. ואולי, רק אולי, אמביות יהיו מה שיחבר בינינו לבין העמים שמסביבנו, בעיקר בתקופה סוערת זו כשגבולות מתעצבים מחדש ותפיסות עולם מתמוססות כמו אבקת זיפ במי ברז.
בשלב זה, כאשר צבא הקוראים המתוסכלים נוקש על דלתי בעדינות ובידם קלשונים ולפידים, אפנה להציג את נושא הפוסט הזה: האמביות (אאהההההה....לא עם הקלשון, בחייאת!)
אמביות (קוראים את זה Embia) שייכים לסדרה Embioptera והם חלק מקבוצה קטנה ומכובדת הידועה בשפה המדעית כ"חרקים שאף אחד לא שמע עליהם, וחבל". עכשיו, תבינו: לא לדעת שקיימת סדרה של חרקים זה לא לדעת למשל שקיימות חיפושיות, שיש תיקנים בעולם, לא להכיר את החיה "פרפר". כלומר, זו קבוצה עם מאפיינים יחודיים וסיפור חיים מרתק שרק חנונים שקוראים את האנציקלופדיה של החי והצומח להנאתם, כרך 3, עמודים 59-61 יכירו (לא שאני אחד כזה, כמובן). יש שיקראו לזה מסע צלב אבוד, יש שיאמרו "הוא חולם בהקיץ", אבל לא אכפת לי - קבלו אותן!
זו אמביה (זכר):
האמת, אולי פגשתם כאלה עומדות ליד המנורה שלכם. גוף גלילי ומאורך, כנפיים (רק לזכרים), רגליים שמנמנות וחולצות טי-שירט היפסטריות.
אז למה לי? (שואלים הנאו-ליברליסטים התועלתניים) למה לי להכיר אמביות? ובמה הן עוזרות למין האנושי?
אופפפפף. נלך מהקל אל הכבד:
1. הן ממש חמודות. אין להן לסתות גדולות (הן צמחוניות ומכרסמות עלים וחתיכות צמחים) אין להן מחושים ענקיים (הן לרוב מסתובבות מתחת לאבנים או לקליפות עצים ולא צריכות לאתר דברים ממרחקים גדולים) אין להן עוקץ או ניבים או בלוטות ארס נוטפות חומרים מסריחים. בקיצור, הן השותף האולטימטיבי לדירה בתל אביב. אני אומר, אם אתם מחפשים חרק סימפטי להתחיל איתו יד ביד את המסע בעולם האנטומולוגיה, למה לא אמביה?
2. הן יודעות לתפור. כמו שכל אחד יודע, ברגעים הקשים אתה רוצה שיהיה לידך מישהו שיודע איך להכין ווסט עם צווארון סיני וכיס לעטים. כל האמביות הן בעלות בלוטות משי ברגליים הקדמיות השמנמנות שלהן. הן משתמשות בהן בכדי ליצור מחילות של משי מתחת לאבנים ומתחת לקליפות עצים. המחילות האלה מגינות עליהן מהתייבשות, מטורפים ומחנונים שהופכים להן את האבן (ומכריחים את הבנות שלהם לבוא לראות כי באמת "זה רק בשבילן, הן נורא נהנות מזה. אוי תראו, אמביה!").
3. הן חונות מעולה ברוורס. בגלל המחילות הצרות הללו, לא תמיד לאמביה יש אפשרות להסתובב (ואני נזכר בסצנה המעולה מאוסטין פאוורס). ולכן אחד הפיצ'רים המעולים באמביות היא שהן יכולות לנוע קדימה וברוורס באותה המהירות. אם זה נראה לכם טריוויאלי אנא נסו לרוץ 100 מטר לגברים אחורה. אנחנו פשוט לא בנויים לזה. זו אחת הסיבות שלאמביות יש בקצה גופן שני זיפים מפותחים (נקראים צרצי, כמו המלכה ב"משחקי הכס") שהם כמו מחושים אחוריים שמאפשרים לאמביה לחוש מה קורה שם מאחורה.אצל הזכרים בעלי הכנפיים, בסיס הכנפיים הוא גמיש כך שהכנפיים מתקפלות מעל הראש שלהם בזמן הריצה אחורה.
4. הן אמהות למופת. האמביות חיות בקבוצות מתחת למחילו המשי שלהן, אךבעוד שהאמביה האבא הוא לא בדיוק אב מודרני ומעדיף ללכת לראות משחקי כדורגל אצל חברים, האמביה האמא היא אמא נהדרת - היא מטילה את ביציה בתוך מחילות המשי שלה ואז דואגת ושומרת על הילדים עוד כמה ימים אחרי שהם מגיחים. יש מינים בהם האם אפילו מאכילה את הצאצאים בחתיכות של צמח לעוס. ואם אמא שלכם אי פעם לעסה בשבילכם את הירקות שלכם, אתם בוודאי יכולים להעריך את גודל ההקרבה הפולנית. ומעניין לראות שדאגה הורית לצאצאים קיימת דווקא בכמה חרקים בקרב קבוצות פרימיטיביות יחסית כמו אמביות, צבתנים ותיקנים.
השתכנעתם? לא?
אז לא משנה. שיהיה לכם בהצלחה עם הג'וקים. אבל אם אתם צריכים לתפור עניבת משי, אל תבואו אלי לבכות.
ונסיים בשירים על פרסום, תהילה ותוצאותיהם:
Smash Mouth מעידים על עצמם שאינם העיפרון המחודד בקלמר, אבל יש להם את כל מה שצריך כדי להיות מפורסמים וגיבורי על. חבל שהקליפ שנראה מודבק כמעט כמו תוספות השיער של בן סטילר.
בנימה אחרת לגמרי, ניק דרייק הסתוי לנצח מצליח לגרום לך לרצות ללבוש סוודרים ולעשן מקטרת גם באמצע הקיץ הישראלי. ולשמוע ממנו על איך התהילה יכולה לבוא רק לאחר שאתה קבור באדמה, יש בזה איזו אירוניה דקה וחמצמצה.
ודיוויד בואי (מתוך הסרט Ziggi Stardust and The Spiders from Mars) שר את מה שהוא (בהעדר מילים טובות יותר) השיר הכי מעולה שכתב. ואני יודע שיש לו את Fame אבל זה יותר טוב.
בברכת "אין הסלבריטאי מעיד על גסיסתו"
נתראה בפוסטים הבאים
לא, זה לא שאני עסוק בלחשוב על אמביות כל הזמן, אחרי הכל, למי יש זמן להרהורים זואו-פילוסופיים ללא תשלום? אבל לעתים בתוך סבך הדימויים המחוטבים המפציצים את חושינו ומוחותינו המסכנים, יש אסוציאציות חופשיות שגולשות הישר לתוך התת מודע ושולפות משם, מה לעשות, אמביות.
למה אמביות? כי אמביות הן האנדרדוג הנצחי. אמביות הן האדם הנחמד שלעולם לא יצליח להפוך לסלבריטי. אמביות הן הרעיון המעולה שלעולם לא יהפוך לאקזיט. אמביות הן אני ואתה וכל המעמד הבינוני - שקטות, נושאות בעול, שקופות למקבלי ההחלטות, סובלות מלחץ הפיתוח המואץ ורק מנסות לדאוג לילדים.
אז אני אומר - בואו נשנה את זה! אמביות לא צריכות לסבול רק כי הן אמביות! אני מציע שכל אחד ייקח על עצמו משימה השבוע - להכיר ולו אמביה אחת בשכונה שלו, ולספר לעוד איש אחד בעולם על אמביות. ואולי, רק אולי, אמביות יהיו מה שיחבר בינינו לבין העמים שמסביבנו, בעיקר בתקופה סוערת זו כשגבולות מתעצבים מחדש ותפיסות עולם מתמוססות כמו אבקת זיפ במי ברז.
בשלב זה, כאשר צבא הקוראים המתוסכלים נוקש על דלתי בעדינות ובידם קלשונים ולפידים, אפנה להציג את נושא הפוסט הזה: האמביות (אאהההההה....לא עם הקלשון, בחייאת!)
אמביות (קוראים את זה Embia) שייכים לסדרה Embioptera והם חלק מקבוצה קטנה ומכובדת הידועה בשפה המדעית כ"חרקים שאף אחד לא שמע עליהם, וחבל". עכשיו, תבינו: לא לדעת שקיימת סדרה של חרקים זה לא לדעת למשל שקיימות חיפושיות, שיש תיקנים בעולם, לא להכיר את החיה "פרפר". כלומר, זו קבוצה עם מאפיינים יחודיים וסיפור חיים מרתק שרק חנונים שקוראים את האנציקלופדיה של החי והצומח להנאתם, כרך 3, עמודים 59-61 יכירו (לא שאני אחד כזה, כמובן). יש שיקראו לזה מסע צלב אבוד, יש שיאמרו "הוא חולם בהקיץ", אבל לא אכפת לי - קבלו אותן!
זו אמביה (זכר):
האמת, אולי פגשתם כאלה עומדות ליד המנורה שלכם. גוף גלילי ומאורך, כנפיים (רק לזכרים), רגליים שמנמנות וחולצות טי-שירט היפסטריות.
אז למה לי? (שואלים הנאו-ליברליסטים התועלתניים) למה לי להכיר אמביות? ובמה הן עוזרות למין האנושי?
אופפפפף. נלך מהקל אל הכבד:
1. הן ממש חמודות. אין להן לסתות גדולות (הן צמחוניות ומכרסמות עלים וחתיכות צמחים) אין להן מחושים ענקיים (הן לרוב מסתובבות מתחת לאבנים או לקליפות עצים ולא צריכות לאתר דברים ממרחקים גדולים) אין להן עוקץ או ניבים או בלוטות ארס נוטפות חומרים מסריחים. בקיצור, הן השותף האולטימטיבי לדירה בתל אביב. אני אומר, אם אתם מחפשים חרק סימפטי להתחיל איתו יד ביד את המסע בעולם האנטומולוגיה, למה לא אמביה?
2. הן יודעות לתפור. כמו שכל אחד יודע, ברגעים הקשים אתה רוצה שיהיה לידך מישהו שיודע איך להכין ווסט עם צווארון סיני וכיס לעטים. כל האמביות הן בעלות בלוטות משי ברגליים הקדמיות השמנמנות שלהן. הן משתמשות בהן בכדי ליצור מחילות של משי מתחת לאבנים ומתחת לקליפות עצים. המחילות האלה מגינות עליהן מהתייבשות, מטורפים ומחנונים שהופכים להן את האבן (ומכריחים את הבנות שלהם לבוא לראות כי באמת "זה רק בשבילן, הן נורא נהנות מזה. אוי תראו, אמביה!").
3. הן חונות מעולה ברוורס. בגלל המחילות הצרות הללו, לא תמיד לאמביה יש אפשרות להסתובב (ואני נזכר בסצנה המעולה מאוסטין פאוורס). ולכן אחד הפיצ'רים המעולים באמביות היא שהן יכולות לנוע קדימה וברוורס באותה המהירות. אם זה נראה לכם טריוויאלי אנא נסו לרוץ 100 מטר לגברים אחורה. אנחנו פשוט לא בנויים לזה. זו אחת הסיבות שלאמביות יש בקצה גופן שני זיפים מפותחים (נקראים צרצי, כמו המלכה ב"משחקי הכס") שהם כמו מחושים אחוריים שמאפשרים לאמביה לחוש מה קורה שם מאחורה.אצל הזכרים בעלי הכנפיים, בסיס הכנפיים הוא גמיש כך שהכנפיים מתקפלות מעל הראש שלהם בזמן הריצה אחורה.
4. הן אמהות למופת. האמביות חיות בקבוצות מתחת למחילו המשי שלהן, אךבעוד שהאמביה האבא הוא לא בדיוק אב מודרני ומעדיף ללכת לראות משחקי כדורגל אצל חברים, האמביה האמא היא אמא נהדרת - היא מטילה את ביציה בתוך מחילות המשי שלה ואז דואגת ושומרת על הילדים עוד כמה ימים אחרי שהם מגיחים. יש מינים בהם האם אפילו מאכילה את הצאצאים בחתיכות של צמח לעוס. ואם אמא שלכם אי פעם לעסה בשבילכם את הירקות שלכם, אתם בוודאי יכולים להעריך את גודל ההקרבה הפולנית. ומעניין לראות שדאגה הורית לצאצאים קיימת דווקא בכמה חרקים בקרב קבוצות פרימיטיביות יחסית כמו אמביות, צבתנים ותיקנים.
השתכנעתם? לא?
אז לא משנה. שיהיה לכם בהצלחה עם הג'וקים. אבל אם אתם צריכים לתפור עניבת משי, אל תבואו אלי לבכות.
ונסיים בשירים על פרסום, תהילה ותוצאותיהם:
Smash Mouth מעידים על עצמם שאינם העיפרון המחודד בקלמר, אבל יש להם את כל מה שצריך כדי להיות מפורסמים וגיבורי על. חבל שהקליפ שנראה מודבק כמעט כמו תוספות השיער של בן סטילר.
בנימה אחרת לגמרי, ניק דרייק הסתוי לנצח מצליח לגרום לך לרצות ללבוש סוודרים ולעשן מקטרת גם באמצע הקיץ הישראלי. ולשמוע ממנו על איך התהילה יכולה לבוא רק לאחר שאתה קבור באדמה, יש בזה איזו אירוניה דקה וחמצמצה.
ודיוויד בואי (מתוך הסרט Ziggi Stardust and The Spiders from Mars) שר את מה שהוא (בהעדר מילים טובות יותר) השיר הכי מעולה שכתב. ואני יודע שיש לו את Fame אבל זה יותר טוב.
בברכת "אין הסלבריטאי מעיד על גסיסתו"
נתראה בפוסטים הבאים
