שלום שלום
הלו הלו
מרחבא ומרחבתיין
בון ז'ור
והיה בימים ההם, והיו בני ישראל צמודים אל מקלדותיהם כעולל על דד אימו, ויהי המלל רב והעיניין דל כענבי בוסר. ובחוץ סערה וזעף וגשם על פני ניו-ג'רזי.
בקיצור חברים, אחרי שקיבלתי השראה מליאב נדלר, החלטתי גם אני לפתוח ולפתח זרם תודעתי אלקטרוני מרובה מילים, הידוע בכינויו בלוג, כדי שיהיה מקום בו אוכל להנפיץ, להתמיר ולהתבחבש כאוות נפשי בלי שאף אחד ישים לב, חוץ מכם - 1.4 קוראי האדוקים!
אני יודע בשלב הזה נהוג שבעל האלקטרו-טור יציג את עצמו, ינסה לחשוף בפני העולם את הרקמה העדינה של נימי נפשו או לפחות ייתן פרטים בירוקרטיים שאפשר לקטלג בקלסרים. אבל עוד יהיה לזה זמן - נכון לעכשיו אני משחק את איש המסתורין.
נאמר רק שהבלוג הזה יוקדש לשניים מהנושאים האהובים עלי: חרקים ומוזיקה. לאו דווקא בסדר הזה. לאו דווקא ביחד. אבל הפעם - דווקא בסדר הזה ודווקא ביחד! הא! אז הפוסט הראשון יוקדש לשירי חרקים:
להקת הדבורים
להקה בריטית שעושה שילוב כיפי ולא מוגדר לגמרי של רוק, פסיכאדלי, ג'אז, פאנקי, וסימפולים רבים. ועם הגדרה כל כך לא ברורה - לא תקשיבו?
להקת גם אתה, בשירם הזבוב
היו ימים שהם עשו מוזיקה ולא זבל סוסים ערוך בצורת MP3. כמובן שיהיו שיתווכחו ויגידו שגם Achtung Baby היה כבר בשלב צואת הפרסתנים. אך לכאלה נאמר "שקט".
ולסיום -
מוקדש לכל אלו שטוענים, בצדק, ששום דבר טוב לא קרה בשנות השמונים. אז לא, לא קרו, וגם אם פה ושם הייתה איזו התרחשות חיובית - תסתכלו רגע על התספורת של ערן צור, ויותר מזה - על המעויינים שעל הווסט שלו. זה משולל הצדקה.
ובברכת "בבניין הארץ ננוחם"
נתראה בפוסטים הבאים,
מתן
הלו הלו
מרחבא ומרחבתיין
בון ז'ור
והיה בימים ההם, והיו בני ישראל צמודים אל מקלדותיהם כעולל על דד אימו, ויהי המלל רב והעיניין דל כענבי בוסר. ובחוץ סערה וזעף וגשם על פני ניו-ג'רזי.
בקיצור חברים, אחרי שקיבלתי השראה מליאב נדלר, החלטתי גם אני לפתוח ולפתח זרם תודעתי אלקטרוני מרובה מילים, הידוע בכינויו בלוג, כדי שיהיה מקום בו אוכל להנפיץ, להתמיר ולהתבחבש כאוות נפשי בלי שאף אחד ישים לב, חוץ מכם - 1.4 קוראי האדוקים!
אני יודע בשלב הזה נהוג שבעל האלקטרו-טור יציג את עצמו, ינסה לחשוף בפני העולם את הרקמה העדינה של נימי נפשו או לפחות ייתן פרטים בירוקרטיים שאפשר לקטלג בקלסרים. אבל עוד יהיה לזה זמן - נכון לעכשיו אני משחק את איש המסתורין.
נאמר רק שהבלוג הזה יוקדש לשניים מהנושאים האהובים עלי: חרקים ומוזיקה. לאו דווקא בסדר הזה. לאו דווקא ביחד. אבל הפעם - דווקא בסדר הזה ודווקא ביחד! הא! אז הפוסט הראשון יוקדש לשירי חרקים:
להקת הדבורים
להקה בריטית שעושה שילוב כיפי ולא מוגדר לגמרי של רוק, פסיכאדלי, ג'אז, פאנקי, וסימפולים רבים. ועם הגדרה כל כך לא ברורה - לא תקשיבו?
להקת גם אתה, בשירם הזבוב
היו ימים שהם עשו מוזיקה ולא זבל סוסים ערוך בצורת MP3. כמובן שיהיו שיתווכחו ויגידו שגם Achtung Baby היה כבר בשלב צואת הפרסתנים. אך לכאלה נאמר "שקט".
ולסיום -
מוקדש לכל אלו שטוענים, בצדק, ששום דבר טוב לא קרה בשנות השמונים. אז לא, לא קרו, וגם אם פה ושם הייתה איזו התרחשות חיובית - תסתכלו רגע על התספורת של ערן צור, ויותר מזה - על המעויינים שעל הווסט שלו. זה משולל הצדקה.
ובברכת "בבניין הארץ ננוחם"
נתראה בפוסטים הבאים,
מתן
