כן, אני יודע שבקרוב בחירות. לא, אני לא אכתוב על זה כאן. לכו להצביע.
עכשיו, כשהתקבל המאמר (השבח לאל הטוב והמיטיב, Praise the Lord! الحمد لله, ישתבח שמו של גאנשה, מסיר המכשולים) אפשר סוף סוף להוריד את המשקולת מהכתפיים, להתקדם הלאה בחיי, ולעבור למשהו חדש ומרתק:....לא, רגע, באמת? אתם רציניים? זה מה שמחכה לי עכשיו? לכתוב עוד אחד? אארררגגגגג....
טוב, נו, שוין, ניגשים אל המקלדת עם רון בלב ועט ביד, ויוצאים לדרך. וכמו שכל אקדמון יודע, הדרך ארוכה היא ורבה, רבה, ויש שיטענו שלא התוצאה חשובה, אלא הדרך עצמה. אלא שהם כמובן יטעו. כתיבת המאמר היא מסע תלאות מתיש ומשעשע, המחייב שילוב של יכולות ניסוח של עורך דין ("אנו מאמינים שהצגנו ראיות בעלות משקל מסוים לכך שיתכן שכנימות הן הפיתרון לשלום עולמי") יכולות מכירה של סוחר תחתונים משומשים בשוק בצלאל ("במידה וכנימות אכן מעדיפות בירה שחורה על פני ספרייט עם החומוס שלהן, ניתן יהיה לשנות בצורה רדיקלית את כל ההתמודדות של המין האנושי עם ההתחממות הגלובלית (ואם לא אז לא)" ויכולת התנסחות שייקספירית (The aphids displayed a distinct, albeit ambiguous, spectrum of responses to garlic in their falafel).
להלן מדריך קצר לאקדמון המתלבט, איך לכתוב ובמה להשקיע:
הכותרת
החלק החשוב ביותר במאמר. ב-80% מהמקרים אקדמון אחר, המותש גם הוא מהחיפוש הבלתי נגמר אחר מאמרים, יחליט אם לקרוא את המאמר שלך או לא רק לפי הכותרת שנשלפה לו בגוגל Scholar. לפיכך מחפש הדוקטורנט הנמרץ כותרת שתהיה אינפורמטיבית, קצרה, חדה, בהירה, סקסית (אלוהים יודע מה זה אומר בהקשר הזה), מדוייקת, מקיפה ומעניינת, אך מסתפק במשפט שאינו לגמרי לגמרי לגמרי עילג.
התקציר
החלק החשוב ביותר במאמר. ב-80% מהמקרים, כל אותם דוקטורנטים אחרים שמחפשים מאמרים לציטוט יקראו רק את התקציר מחוסר זמן ורצון לחיות. לכן המקום הזה משמש מדענים לכתיבה היצירתית ביותר שלהם, בה הם מעלימים נתונים ותוצאות שלא התיישבו עם התחזיות, ומציגים תמונה ורודה וחלקית של המאמר. משפטים בתקציר כמו "כנימות הראו תגובה חיובית להוספת מיץ רימונים ללימונדה שלהם" יתגלו בגוף המאמר כ-"חלק מהכנימות הגיבו בצורה לא שלילית באופן מובהק להוספה של טיפת מיץ רימון לליטר וחצי של לימונדה שלא תמיד הייתה לימונדה, לפעמים".
מבוא
החלק החשוב ביותר במאמר. סתם, לא הכי. אבל כן קצת חשוב. באופן רשמי מטרת החלק הזה היא הסבר של הסוגיה המדעית מרמתה הכללית ועד רמת "מה בעצם המחקר שואל?". בפועל המבוא מתחיל במשפט כמו "בעוד שיש הסוברים שהחיים על פני כדור הארץ נבראו בשישה ימים (וראו אלוהים, 3761 לפני הספירה), אחרים חושבים שהיקום נוצר במפץ הגדול (פרד הויל, 1949)" ומסתיים במשפט "ולכן החלטנו לבדוק האם השערה השמאלית על הרגל הימנית של הכנימה מתנועעת נגד כיוון השעון או עם כיוון השעון בלילות ירח מלא על עצים כאשר מאסטר שף מוקרנת בטלוויזיה."
שיטות
החלק החשוב ביותר במאמר. בעוד שב-95% מהמקרים אף אדם נורמלי לא יקרא את החלק הזה, הוא הוא שיעמוד במרכז תשומת הלב של האיש החשוב ביותר, ה-reviewer - אותה דמות אגדית, שחציה שטן וחציה מלאך מושיע - שבודק האם המאמר הזה ראוי לפירסום. כל פסיק ושטות בניסוי חייבים להיות מדוייקים לרמת המילימטר. אם מדדתם את אורכה של הכנימה, אל תשכחו לציין שהשתמשתם בשיטה המטרית ולא, נניח באינטשים או במידות תנ"כיות כמו אמות, זרתות ופרסאות. יש בודקים שלא יתקטננו על שטויות כאלה (כפי שאמרנו - מלאכים מושיעים), אך יש מהם שיגידו "הרעיון מעניין, אבל לא השתכנעתי שבאמת בחנת את כל הגורמים. אני מציע לעשות את כל הניסויים מחדש והפעם בעודך לובש גלביה, מסכה של הרב אמסלם ושנורקל".
התוצאות
אף שפה נמצא המדע, זהו החלק הפחות חשוב במאמר. רוב הקוראים ידלגו על הפרק הזה וילכו ישר לדיון בכדי לראות הסבר במילים של התוצאות שיחסוך להם את הצורך אשכרה לקרוא ולהבין את הטבלאות הענקיות ששמתם כאן. עם זאת, בחלק הזה המדען הצעיר יכול להוציא לפועל את הגרפומן שבו ולצייר גרפים יצירתיים עד בלתי סבירים שמתארים באופן רב מימדי קשרים בין פקטורים וקווריאנטים שכלל לא נבדקו במחקר. ממילא אף אחד לא קורא. אצלנו במעבדה יש תחרות של מציאת המאמר עם ציר ה-y ההזוי ביותר. נכון לעכשיו אני מוביל, עם ציר y המתאר את ה-total flatulence volume כלומר את "הנפח הכולל של גזים בנפיחה" (נשבע לכם שזה אמיתי, או במילים מעט יותר רלוונטיות - I shit you not!).
הדיון
החלק היצירתי ביותר במאמר. בחלק זה אנחנו מרחיבים את הגרפים שבחלק התוצאות לכדי הנפצות חסרות שחר ותחזיות מדעיות חסרות ביסוס ומשם גוזרים מסקנות מופרכות ונותנים המלצות בלתי אפשריות ליישום לאנשים הבאים שיחקרו את התחום ושיהיה להם בהצלחה במילוי תפקידם.
תודות
ותודה להורי שהביאוני עד הלום.
ורק כדי לסיים את הערב, כמה שירים על כתיבה:
ה-Stereophonics, שאולי אתם מכירים את השיר שלהם Maybe Tomorrow ואולי אתם פשוט מכירים אותם כי אתם חובבים של רוק בלוזי עם נגיעות פאנקיות וסולנים עם קול חרוך, נכנסים באנשים שכותבים עליהם ביקורת בעיתוני מוזיקה.
יהוא ירון, בלינק ששמתי פעם בקצה של פוסט אחר. צפו בו. האיש אולי בועט ושורט ולא נותן מנוחה לאזניים היגעות, אבל הוא יודע לשים ערמת מילים על מטחנת בשר ולהוציא מהם קרפלעך טעימים מאוד. הוא גם כרגע אוסף כסף להכנת הדיסק השני שלו - נא להצטרף למאמץ המלחמתי!
ואחד יפה לסיום. מתי כספי (ודי לחכימא):
בברכת "שייקספיר לעניים",
נתראה בפוסטים הבאים.
נ.ב.
ג'רי לואיס באחד קלאסי (תרתי משמע). יום יבוא, נניח מחר, שילדינו ישלפו את הקטע הזה ביוטיוב וישאלו אותנו מה זה הקולות המשונים האלה שהוא עושה עם האצבעות.
עכשיו, כשהתקבל המאמר (השבח לאל הטוב והמיטיב, Praise the Lord! الحمد لله, ישתבח שמו של גאנשה, מסיר המכשולים) אפשר סוף סוף להוריד את המשקולת מהכתפיים, להתקדם הלאה בחיי, ולעבור למשהו חדש ומרתק:....לא, רגע, באמת? אתם רציניים? זה מה שמחכה לי עכשיו? לכתוב עוד אחד? אארררגגגגג....
טוב, נו, שוין, ניגשים אל המקלדת עם רון בלב ועט ביד, ויוצאים לדרך. וכמו שכל אקדמון יודע, הדרך ארוכה היא ורבה, רבה, ויש שיטענו שלא התוצאה חשובה, אלא הדרך עצמה. אלא שהם כמובן יטעו. כתיבת המאמר היא מסע תלאות מתיש ומשעשע, המחייב שילוב של יכולות ניסוח של עורך דין ("אנו מאמינים שהצגנו ראיות בעלות משקל מסוים לכך שיתכן שכנימות הן הפיתרון לשלום עולמי") יכולות מכירה של סוחר תחתונים משומשים בשוק בצלאל ("במידה וכנימות אכן מעדיפות בירה שחורה על פני ספרייט עם החומוס שלהן, ניתן יהיה לשנות בצורה רדיקלית את כל ההתמודדות של המין האנושי עם ההתחממות הגלובלית (ואם לא אז לא)" ויכולת התנסחות שייקספירית (The aphids displayed a distinct, albeit ambiguous, spectrum of responses to garlic in their falafel).
להלן מדריך קצר לאקדמון המתלבט, איך לכתוב ובמה להשקיע:
הכותרת
החלק החשוב ביותר במאמר. ב-80% מהמקרים אקדמון אחר, המותש גם הוא מהחיפוש הבלתי נגמר אחר מאמרים, יחליט אם לקרוא את המאמר שלך או לא רק לפי הכותרת שנשלפה לו בגוגל Scholar. לפיכך מחפש הדוקטורנט הנמרץ כותרת שתהיה אינפורמטיבית, קצרה, חדה, בהירה, סקסית (אלוהים יודע מה זה אומר בהקשר הזה), מדוייקת, מקיפה ומעניינת, אך מסתפק במשפט שאינו לגמרי לגמרי לגמרי עילג.
התקציר
החלק החשוב ביותר במאמר. ב-80% מהמקרים, כל אותם דוקטורנטים אחרים שמחפשים מאמרים לציטוט יקראו רק את התקציר מחוסר זמן ורצון לחיות. לכן המקום הזה משמש מדענים לכתיבה היצירתית ביותר שלהם, בה הם מעלימים נתונים ותוצאות שלא התיישבו עם התחזיות, ומציגים תמונה ורודה וחלקית של המאמר. משפטים בתקציר כמו "כנימות הראו תגובה חיובית להוספת מיץ רימונים ללימונדה שלהם" יתגלו בגוף המאמר כ-"חלק מהכנימות הגיבו בצורה לא שלילית באופן מובהק להוספה של טיפת מיץ רימון לליטר וחצי של לימונדה שלא תמיד הייתה לימונדה, לפעמים".
מבוא
החלק החשוב ביותר במאמר. סתם, לא הכי. אבל כן קצת חשוב. באופן רשמי מטרת החלק הזה היא הסבר של הסוגיה המדעית מרמתה הכללית ועד רמת "מה בעצם המחקר שואל?". בפועל המבוא מתחיל במשפט כמו "בעוד שיש הסוברים שהחיים על פני כדור הארץ נבראו בשישה ימים (וראו אלוהים, 3761 לפני הספירה), אחרים חושבים שהיקום נוצר במפץ הגדול (פרד הויל, 1949)" ומסתיים במשפט "ולכן החלטנו לבדוק האם השערה השמאלית על הרגל הימנית של הכנימה מתנועעת נגד כיוון השעון או עם כיוון השעון בלילות ירח מלא על עצים כאשר מאסטר שף מוקרנת בטלוויזיה."
שיטות
החלק החשוב ביותר במאמר. בעוד שב-95% מהמקרים אף אדם נורמלי לא יקרא את החלק הזה, הוא הוא שיעמוד במרכז תשומת הלב של האיש החשוב ביותר, ה-reviewer - אותה דמות אגדית, שחציה שטן וחציה מלאך מושיע - שבודק האם המאמר הזה ראוי לפירסום. כל פסיק ושטות בניסוי חייבים להיות מדוייקים לרמת המילימטר. אם מדדתם את אורכה של הכנימה, אל תשכחו לציין שהשתמשתם בשיטה המטרית ולא, נניח באינטשים או במידות תנ"כיות כמו אמות, זרתות ופרסאות. יש בודקים שלא יתקטננו על שטויות כאלה (כפי שאמרנו - מלאכים מושיעים), אך יש מהם שיגידו "הרעיון מעניין, אבל לא השתכנעתי שבאמת בחנת את כל הגורמים. אני מציע לעשות את כל הניסויים מחדש והפעם בעודך לובש גלביה, מסכה של הרב אמסלם ושנורקל".
התוצאות
אף שפה נמצא המדע, זהו החלק הפחות חשוב במאמר. רוב הקוראים ידלגו על הפרק הזה וילכו ישר לדיון בכדי לראות הסבר במילים של התוצאות שיחסוך להם את הצורך אשכרה לקרוא ולהבין את הטבלאות הענקיות ששמתם כאן. עם זאת, בחלק הזה המדען הצעיר יכול להוציא לפועל את הגרפומן שבו ולצייר גרפים יצירתיים עד בלתי סבירים שמתארים באופן רב מימדי קשרים בין פקטורים וקווריאנטים שכלל לא נבדקו במחקר. ממילא אף אחד לא קורא. אצלנו במעבדה יש תחרות של מציאת המאמר עם ציר ה-y ההזוי ביותר. נכון לעכשיו אני מוביל, עם ציר y המתאר את ה-total flatulence volume כלומר את "הנפח הכולל של גזים בנפיחה" (נשבע לכם שזה אמיתי, או במילים מעט יותר רלוונטיות - I shit you not!).
הדיון
החלק היצירתי ביותר במאמר. בחלק זה אנחנו מרחיבים את הגרפים שבחלק התוצאות לכדי הנפצות חסרות שחר ותחזיות מדעיות חסרות ביסוס ומשם גוזרים מסקנות מופרכות ונותנים המלצות בלתי אפשריות ליישום לאנשים הבאים שיחקרו את התחום ושיהיה להם בהצלחה במילוי תפקידם.
תודות
ותודה להורי שהביאוני עד הלום.
ורק כדי לסיים את הערב, כמה שירים על כתיבה:
ה-Stereophonics, שאולי אתם מכירים את השיר שלהם Maybe Tomorrow ואולי אתם פשוט מכירים אותם כי אתם חובבים של רוק בלוזי עם נגיעות פאנקיות וסולנים עם קול חרוך, נכנסים באנשים שכותבים עליהם ביקורת בעיתוני מוזיקה.
יהוא ירון, בלינק ששמתי פעם בקצה של פוסט אחר. צפו בו. האיש אולי בועט ושורט ולא נותן מנוחה לאזניים היגעות, אבל הוא יודע לשים ערמת מילים על מטחנת בשר ולהוציא מהם קרפלעך טעימים מאוד. הוא גם כרגע אוסף כסף להכנת הדיסק השני שלו - נא להצטרף למאמץ המלחמתי!
ואחד יפה לסיום. מתי כספי (ודי לחכימא):
בברכת "שייקספיר לעניים",
נתראה בפוסטים הבאים.
נ.ב.
ג'רי לואיס באחד קלאסי (תרתי משמע). יום יבוא, נניח מחר, שילדינו ישלפו את הקטע הזה ביוטיוב וישאלו אותנו מה זה הקולות המשונים האלה שהוא עושה עם האצבעות.
תגיד תודה, לפחות הבוס שלך בודק את המאמרים שלך. שלי מעלה אבק על שולחנו של הבוס כבר ארבע חודשים מחכה לרוויו ראשוני וכלום...יש עוד אחד ששלב איסוף התוצאות וניתוחן קרוב לסיום אבל כבר אין לי חשק לכתוב אותו.
השבמחק