ועכשיו, אחרי שהפסיקו לירות, אני מצליח לכתוב שוב. כמעט כל מה שכתבתי, פוליטי ולא פוליטי, היה נראה לי לא במקום ולא נכון ומתלהם ולא רלוונטי.
מילים הן יצור מתעתע. כאדם שחובב אותן, אני חייב להודות שהן שותפות הפכפכות ומעצבנות למדי - רגע הן ריקות מתוכן ושטוחות ורגע אחר כך הן כל כך מלאות ומתפקעות ממשמעות סותרת שלא בטוח שאפשר להכיל אותן בבת אחת. בשניה הן מתהפכות מחיבוק למעיכה, מהושטת יד להענקת סטירה.
עשו את הניסוי הבא. אימרו לעצמכם/ן את המילים הבאות, כל אחת בנפרד. נסו אינטונציות שונות ופרצופים שונים תוך כדי. אימרו אותן בלב או אימרו בקול. שימו סימן שאלה או סימן קריאה. כל דרך תהפוך אותן למילה אחרת:
"שקט"
"שכנים"
"שולח חיבוק"
"הצלחנו"
"עד מתי"
"אני מפחד"
אם סיימתם את הרצף הזה בלי מחשבה או שתיים על החיים באזור הזה, אשריכם.
ובנימה אופטימית זו - על שיתוף פעולה בעולם החרקים. כפי שאתם בוודאי יודעים, אחד הדברים שבני האדם מתמחים בו וקשה מאוד למצוא בעולם הטבע זוהי אלטרואיסטיות אמיתית. בעוד בני האדם יעזרו לאדם שאינם מכירים, יכתבו מאמר בוויקיפדיה בלי לקבל על כך תמורה ואפילו יהיו מוכנים ללכת לראות סרטים רומנטיים אמריקניים למען בנות זוגם (או בנות זוגן, אני לא מפלה...), ההנחה בעולם המדע היא שאצל בעלי חיים יש אינטרס. כלומר, גם מעשה אלטרואיסטי כמו לצעוק צעקת אזהרה כשמתקרב טורף (במקום לברוח ולהסתתר) צריך להביא יתרון לבעל החיים, או להגדיל את הסיכוי שלו להעביר את הגנים שלו הלאה.
הבשורה הטובה היא שלפעמים יש שיתופי פעולה בהם ברור ששני הצדדים אגואיסטיים לחלוטין, וזה לא מקטין בכלל את היופי שבשיתוף הפעולה. קחו למשל את הנמלים והכנימות. כנימות עומדות על צמחים ושותות את מוהל הצמח. את עודפי המים והסוכר הן מפרישות כנוזל דביק שנקרא טל-דבש. יש כנימות שפשוט משפריצות את הסילאן הכנימתי הזה בלי חשבון (ואז העלים של הצמח דביקים ומגעילים למדי וגם גדלות עליהם פטריות) ויש כנימות ששומרות את המוהל כשכר לשומרי ראש אישיים. נמלים רבות משמשות כחיל אבטחה של הכנימות מאויבים כמו פרות משה רבנו, צרעות טפיליות וחוקרי אקולוגיה התנהגותית. הן תוקפות את הפולשים המעצבנים תוך פעירת לסתות, נפנוף מחושים וצעקות "קישטה קישטה, ברר ברר!" ובתמורה מקבלות מהכנימות טל-דבש On Demand. הן מקישות על הכנימה עם מחושיהן והכנימה מפרישה את המתוק-המתוק הזה. יאמי!
וכדי לסיים את הערב, כמה שירים על "ביחד". אתם מוזמנים לתת למילה הזו איזו משמעות שמתאימה לכם כרגע.
נפתח בשיר של הביטלס, אולי אחד האהובים עלי ביותר מ-Abbey Road, אבל בביצוע החודרני והתובעני של Soundgarden (שאני לא מייחצן פה בכלל שהם הוציאו אלבום חדש ולא מביישים את נעוריהם):
ולפינת "תעשו לעצמכם טובה, תדליקו את הרמקולים ושימו את השיר הזה תוך הישענות אחורה ועצימת עיניים", איש שהביא לעולם סטיפה של שירים טובים שאנשים לא יודעים שהוא המבצע שלהם, ביל ווית'רס:
ונסיים עם האיש שהכי כדאי שישב איתך ליד מדורה על חוף הים, ג'ק ג'ונסון. מתקתק כהרגלו, אבל מתקתק חמוד, ואולי אנחנו צריכים קצת מתקתקות בימינו:
בברכת "שקט שקט שקט מופתי",
נתראה בפוסטים הבאים.
טוב, נו, אני שמאלני מניאק. למה כל זה טוב?
מילים הן יצור מתעתע. כאדם שחובב אותן, אני חייב להודות שהן שותפות הפכפכות ומעצבנות למדי - רגע הן ריקות מתוכן ושטוחות ורגע אחר כך הן כל כך מלאות ומתפקעות ממשמעות סותרת שלא בטוח שאפשר להכיל אותן בבת אחת. בשניה הן מתהפכות מחיבוק למעיכה, מהושטת יד להענקת סטירה.
עשו את הניסוי הבא. אימרו לעצמכם/ן את המילים הבאות, כל אחת בנפרד. נסו אינטונציות שונות ופרצופים שונים תוך כדי. אימרו אותן בלב או אימרו בקול. שימו סימן שאלה או סימן קריאה. כל דרך תהפוך אותן למילה אחרת:
"שקט"
"שכנים"
"שולח חיבוק"
"הצלחנו"
"עד מתי"
"אני מפחד"
אם סיימתם את הרצף הזה בלי מחשבה או שתיים על החיים באזור הזה, אשריכם.
ובנימה אופטימית זו - על שיתוף פעולה בעולם החרקים. כפי שאתם בוודאי יודעים, אחד הדברים שבני האדם מתמחים בו וקשה מאוד למצוא בעולם הטבע זוהי אלטרואיסטיות אמיתית. בעוד בני האדם יעזרו לאדם שאינם מכירים, יכתבו מאמר בוויקיפדיה בלי לקבל על כך תמורה ואפילו יהיו מוכנים ללכת לראות סרטים רומנטיים אמריקניים למען בנות זוגם (או בנות זוגן, אני לא מפלה...), ההנחה בעולם המדע היא שאצל בעלי חיים יש אינטרס. כלומר, גם מעשה אלטרואיסטי כמו לצעוק צעקת אזהרה כשמתקרב טורף (במקום לברוח ולהסתתר) צריך להביא יתרון לבעל החיים, או להגדיל את הסיכוי שלו להעביר את הגנים שלו הלאה.
הבשורה הטובה היא שלפעמים יש שיתופי פעולה בהם ברור ששני הצדדים אגואיסטיים לחלוטין, וזה לא מקטין בכלל את היופי שבשיתוף הפעולה. קחו למשל את הנמלים והכנימות. כנימות עומדות על צמחים ושותות את מוהל הצמח. את עודפי המים והסוכר הן מפרישות כנוזל דביק שנקרא טל-דבש. יש כנימות שפשוט משפריצות את הסילאן הכנימתי הזה בלי חשבון (ואז העלים של הצמח דביקים ומגעילים למדי וגם גדלות עליהם פטריות) ויש כנימות ששומרות את המוהל כשכר לשומרי ראש אישיים. נמלים רבות משמשות כחיל אבטחה של הכנימות מאויבים כמו פרות משה רבנו, צרעות טפיליות וחוקרי אקולוגיה התנהגותית. הן תוקפות את הפולשים המעצבנים תוך פעירת לסתות, נפנוף מחושים וצעקות "קישטה קישטה, ברר ברר!" ובתמורה מקבלות מהכנימות טל-דבש On Demand. הן מקישות על הכנימה עם מחושיהן והכנימה מפרישה את המתוק-המתוק הזה. יאמי!
וכדי לסיים את הערב, כמה שירים על "ביחד". אתם מוזמנים לתת למילה הזו איזו משמעות שמתאימה לכם כרגע.
נפתח בשיר של הביטלס, אולי אחד האהובים עלי ביותר מ-Abbey Road, אבל בביצוע החודרני והתובעני של Soundgarden (שאני לא מייחצן פה בכלל שהם הוציאו אלבום חדש ולא מביישים את נעוריהם):
ולפינת "תעשו לעצמכם טובה, תדליקו את הרמקולים ושימו את השיר הזה תוך הישענות אחורה ועצימת עיניים", איש שהביא לעולם סטיפה של שירים טובים שאנשים לא יודעים שהוא המבצע שלהם, ביל ווית'רס:
ונסיים עם האיש שהכי כדאי שישב איתך ליד מדורה על חוף הים, ג'ק ג'ונסון. מתקתק כהרגלו, אבל מתקתק חמוד, ואולי אנחנו צריכים קצת מתקתקות בימינו:
בברכת "שקט שקט שקט מופתי",
נתראה בפוסטים הבאים.
טוב, נו, אני שמאלני מניאק. למה כל זה טוב?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה