יום ראשון, 23 ביוני 2013

זימזומים

שלום חברים,
עבר קצת זמן מאז הפעם האחרונה שדיברנו. בינתיים הגיע הקיץ, הרים את הטמפרטורות ועימו את שפע המינים באטמוספירה המקומית. אני בטוח שכולנו נרגשים ממפגש האינטימי ורב הרבדים עם עולם החי האנטומולוגי השופע בחצרות הבתים וליד המנורות. האם חזיתם כבר בעשקוצים? האם יצא לכם לדבר עם ארימחוש? האם יש לכם קמפוניות ליד הבית?
איכשהו, נראה לי ששום חרק לא יצליח לתפוס את אור הזרקורים ותשומת הלב האנושית בעונת הקיץ כמו שמצליחים היתושים. מעטים החרקים שנשאלתי אודותם כל כך הרבה פעמים את שאלת ה"אז למה הם טובים?" כמו יתושים. אנחנו מחפשים ברמה המטאפיזית הצדקה לקיומם של הדברים הקטנים שמעצבנים אותנו, בעוד שהסיבות להתעצבן קיימות שם כי אנחנו נותנים להן להיות קיימות ומתעקשים לחזור ולגרד באותו מקום שוב ושוב (ועל הדרך השחלנו פה לקח פילוסופי שאפשר להדפיס גם במגזין "חיים אחרים". אחחח, כתיבת בלוג היא חוויה כה מספקת).

אז ננסה היום לענות על כמה מהשאלות שטורדות את דעתו של כל אדם שעסוק בלגרד חלק גוף שהוא אפילו לא ידע שטכנית ניתן לעקוץ אותו:

האם כל היתושים עוקצים? ממש לא. יש הרבה מאוד מיני יתושים, רבים מהם לא עוקצים, מאלה שעוקצים - רבים מהם יעדיפו לעקוץ חיות אחרות ולא בני אדם, מאלה שעוקצים בני אדם - 50% הם זכרים שאינם עוקצים אף אחד ורק מעופפים להם ושותים צוף בחינניות עד שמוחצים אותם על לא עוול בכפם החרקית.
אז בתכל'ס, מי שגורם את הצרות הן הנקבות של כמה מיני יתושים (בעיקר כולכית הבית ויתוש הטיגריס האסייתי). מאחר שהן האחראיות בצוות על הפקת יתושים חדשים, הן צריכות כמויות של חלבון שאי אפשר להשיג סתם מצוף ולכן הן שותות דם של יצורים שלא מרחו ציטרונלה. הזכרים כן נכנסים לבית שלכם, כי הם מחפשים Babes לפי הזמזום שלהן למטרות סטוץ.

File:Mosquito Tasmania crop.jpg יתושה באמצע סעודה

למה העקיצות מגרדות? שאלה טובה - הרי עדיף היה ליתושים שאף אחד לא היה מרגיש בכך שהם עושים את המעשה הנפשע שלהם. ובכן, כשהיתושה רוצה לשתות דם מקורבן תמים (נאמר, ילדה בת 4 ושלושת רבעי שמנסה לישון והוריה ממש ממש ממש רוצים שהיא תירדם כבר) היא נעמדת על הקורבן התמים, חורצת חריץ קטן בשכבת העור העליונה, מכניסה את ה"חדק" שלה פנימה ומחפשת דם לשתות. עד כאן, אין בעיה - כשאנחנו נשרטים שריטה כזו קטנה אנחנו בדרך כלל לא מיד מתחילים להתגרד. הבעיה היא שכדי שהיתושה תוכל לשתות את הדם בלי שיסתם לה הצינור, היא מפרישה קודם פנימה רוק שמכיל חומרים נוגדי קרישה, אך מערכת החיסון שלנו אינה אוהבת את החומרים הללו ולכן מופרש באזור היסטמין, חומר שגורם לכלי הדם שלנו להתנפח. בשלב הזה קורים שני דברים: א. לילדה בת הרבע ל-5 יש בליטה קטנה בעור ו-ב) העצבים שבאזור נלחצים על ידי ההתנפחות הזו ושולחים אלינו תחושה של עקצוץ וגירוד. בשלב הזה הילדה הקטנה מייבבת "אמאאאאאא מגרד לי" וההורים שכבר לא ישנו לילה רצוף בשנה וחצי האחרונות פותחים במסע ונדטה כנגד היתושה שנגמר בסימן לא יפה אך אומנותי על הקיר.
יתוש בתעופה

איך נמנעים מעקיצות יתושים? 
כאן יש כמה תשובות (אני מניח שאתם רוצים להימנע מתכשירים מסריחים, חומרים כימיים באוויר הדירה ומערכות חשמליות ששורפות יצורים חיים) :
א. מתרחצים - יתושים נמשכים לריחות גוף וחומרים הנמצאים בזיעה. למעשה, אחד מהדברים שמושכים יתושות יותר מכל הוא גרביים מסריחות. כך שהיגיינה אישית תעזור לכם להיות גם אנשים מקובלים יותר בחברה וגם אנשים שנעקצים פחות.
ב. יושבים במקום ולא זזים - יתושים מאתרים קורבנות מרחוק בכמה אמצעים, אחד מהם הוא ראייה. כלומר, אם אתם רצים ומנופפים בידיים וצורחים "יתוש! יתוש! יהודים הושיעו!" אתם רק מקרבים את הקץ. לעומת זאת, אם שואלים אתכם למה אתם רובצים בלי לזוז מול המסך כבר שלוש שעות אתם יכולים לענות שאתם מנסים להימנע מעקיצות.
ג. להימנע מקרמים - הרבה תכשירים לעור שמכילים חומצה לאקטית הם בעצם חומרי משיכה ליתושים. הימנעו מקרמים שברכיבים שלהם רשום Alpha hydroxy.
ד. מפסיקים לנשום - אחד מהאמצעים המרכזיים של יתושים למציאת קורבנות הוא זיהוי הפחמן הדו חמצני שבנשימתנו. כך שמי שיצליח לא לנשום, יהיה כמו ארנולד שוורצנגר ב"הטורף" כשהוא מכסה את עצמו בבוץ וכך חומק מראיית האינפרא אדום של החייזר וכולם בבית צועקים "יאללה, ארנולד! יאללה ארנולד!" ואז הוא מרביץ לחייזר ונהיה מושל קליפורניה.
ה. מפעילים מאוורר - יתושים מאתרים את כף היד המתקרבת בכדי לשטחם באמצעות תנודת האוויר שהיא עושה. למעשה הם כל כך רגישים שרק הנפת היד באוויר כבר גורמת להם להימלט על נפשם. אך כשאתם מפעילים מאוורר היתושה מרגישה את האוויר זז כל הזמן ובעצם נמצאת במצב מתמיד של "יד! יד! יד! יד! יד! יד?!" המקשה עליה לתפקד.

זהו, נסיים את הערב עם שיר אחד רלוונטי ועצבני, ושירים על דברים מעצבנים באופן כללי:

פרל ג'אם מבצעים עם בן הרפר את שיר היתושים הגדול ביותר שנכתב (לרוע המזל, אין הרבה תחרות). האם זה היתוש המטאפורי? היתוש הנפשי? היתוש התיאולוגי? מה זה משנה - שגיעו לארץ כבר!



פרנק זאפה מתעצבן מתעצבן מתעצבן כשמרביצים לגורי כלבי ים. ומה הייתם עושים במקומו? גם אתם הייתם מתכופפים ומרימים כפפה מלאה בנדיבות בגבישי שלג צהובים מהמקום הזה בו כלבי ההאסקי משתינים והייתם שמים את השלג הצהוב הקטלני אל תוך עיניו הקטנות בתנועה מעגלית נמרצת שאינה מוכרת לאנשים באזור זה אך בוודאי תחליף את כריש הבוץ במיתולוגיה שלכם הנה היא מתחילה - התנועה הסיבובית - שפשפו!




פיונה אפל פשוט מתעצבנת על כל המין הגברי (שאני חייב להודות, עושה דברים די מפגרים לפעמים)



נו, אני לא יכול לסיים את הפוסט בהרגשה מעוצבנת. נסיים באחד השירים הנחמדים ביותר שנכתבו מעולם -
סיימון וגרפונקל סתם הולכים ברחוב בניו יורק ומרגישים ממש אבל ממש סבבה עם עצמם (השיר כנראה לא נכתב בקיץ):




בברכת "זה מעצבן, כן כן, כן כן כן, זה מעצבן"
נתראה בפוסט הבא.

יום שבת, 11 במאי 2013

שתו עוד מים

הקיץ בא, ועימו השאלות הקיומיות:
מה תהיה אופנת הכפכפים השנה? האם זו באמת הלחות, ולא החום? האם השנה תהיה שנה של אבטיחים בני נעוות המרדות כמו בשנה שעברה? ומה זה לעזאזל הדבר מרובה הרגליים שנחת לי הרגע על הרשת של החלון הצילו אלוהים אדירים זה נראה כמו דרקון עם שש רגליים ושני עוקצים של עקרב שמישהו יקרא לאנטומולוג בשם האל (אם אתם מאמינים באל כלשהו ואם לא פשוט) תקראו לאנטומולוג כבר!
מכל השאלות שנשאלים אנטומולוגים חובבים, אין שאלה נפוצה יותר ומובנת יותר מהקלאסיקה: "זה מסוכן?". אז לכבוד הקיץ שהגיע כתבתי מדריך קצר של דברים נהדרים (ופוטנציאלית מגעילים, תלוי בנטיות שלכם) שיכולים לנחות על אדן חלונכם. למי שקשה לו עם דברים כאלה, שמתי לאורך הפוסט תמונות של חתולים.


יתושי ענק: מתישהו במהלך תחילת האביב בוודאי נכנס לכם לחדר יתוש ענקי ומרפרף. לא מעט אנשים עושים את החשבון - "יתוש קטן = מעט אובדן דם, יתוש גדול = באפי, הצילו!". אבל אין מה לדאוג, מדובר באמת ביתושים, אך הם אינם עוקצים כלל. זו משפחה שנקראת הטיפולתיים (Tipulidae) וליתוש קוראים טיפולה. הם אוכלים צוף פרחים ובאופן כללי הם די מטופשים. אנא, התחשבו ברגשותיהם.
דרגת סיכון: 0.
מה לעשות כשמוצאים: בחמלה רבה להעיף אותם החוצה מהבית.


רימות של זבובים - הקיץ הוא זמנם של הזבובים. מזג האוויר החם והלח מאיץ תהליכים של רקב, פיכסה ואיכסה. אלה בדיוק התנאים בהם אוהבים זחלי הזבובים, או בשמם המדוייק - רימות, להתפתח. ולכן נא לא להתקשר אלי עם שיחות של "מתן, גוועלד! כל הבית שלי מלא בתולעים קטנות ולבנות! האם הן מעבירות מחלות? האם יש לי פה עסק עם כת השטן?! האם חייזרים פולשים אלי ברגע זה?" התשובות הן לא, לא ואולי. פשוט שכחתם חתיכת בשר בפח הזבל שלכם. תסגרו את הפח היטב ותזרקו את השקית לעתים קרובות יותר ונוכל למנוע מקרים כאלה. וחברים, הכללים האלה נכתבו בהמולימפה.
דרגת סיכון:
2 (כי יש אנשים שמגעילות רבה מדי מקצרת את חייהם)
מה לעשות כשמוצאים: לתלוש את השערות, לצרוח, למצוא את הפח ממנו יוצאות החברלייציות ולנקות יותר טוב את הבית.



עכבישים - תקצר היריעה וכמות האותיות במקלדת QWERTY ממוצעת בכדי להעביר את מידת ההערכה וההערצה שאני רוחש למכונות ההרג הקטנות ומתומנות הרגליים האלה. בואו נחתוך למרדף, כמו שאומרים באנגלית: כל העכבישים הם ארסיים. אני חוזר - כל העכבישים הם ארסיים. זה לא משהו אישי נגדכם, ככה הם אוכלים. ועם זאת, האם כל העכבישים מסוכנים לאדם ויש לחסלם לאלתר? ממש לא - רוב העכבישים א. לא ינשכו אתכם אלא אם כן ממש ממש תכריחו אותם ב. הם בעלי לסתות כל כך קטנות שגם אם הם היו רוצים הם לא היו מצליחים לחדור את העור שלכם ג. עסוקים רוב היום בלאכול את שאר החרקים שמגיעים לכם לבית ולחצר וחוסכים לכם ג'וקים, יתושים וזחלים של פרפרים בקמח. אז את רובם המכריע אנחנו מחבבים מאוד, כולל את אלו עם הרגליים הדקות שבונים רשתות בפינת החדר (נקראים רעדנים).
לרוע המזל, אכן יש גם בארץ יוצאים מן הכלל שעלולים לגרום נזק ממשי (ראו ערך אלמנה שחורה שקיימת גם בחצר שלכם וששן חום שברגע זה אוכל חרקים מזיקים במרתף שלכם). לכן כלל היסוד הוא - לא להרים עכבישים בידיים.
רמת סיכון:  6 (בגלל שתי הדוגמאות השליליות שציינתי).
מה עושים כשמוצאים: עוצרים להתפעל מהאסתטיקה, המכניקה והאישיות של החיות המופלאות האלה, ואז נותנים להם להמשיך בדרכם.



דבורים / צרעות - אף שרבים מחברים את שני המקרים האלה, ההבדל בינם גדול למדי. דבורים הן חרקים חברתיים עם זחלים צמחוניים. הן מאכילות אותם בתערובת של צוף ואבקת פרחים ולפיכך חלק לא מבוטל מעבודתן היומית הוא ללכת לפרחים ולאסוף. דבורים יעקצו אתכם רק אם תחזיקו אותן ביד או אם תאיימו על הכוורת שלהן. הקצה של עוקץ הדבורה הוא משונן כמו צלצל ולכן ננעץ בעורכם בזמן העקיצה, וכשהדבורה מתרחקת היא (אזהרת מגעילות! אזהרת מגעילות!) נקרעת לגזרים וכל המערכות הפנימיות שלה נחשפות. יש לכך כמה סיבות, אב בעיקר כך משתחררים לאוויר חומרים כימיים שמתריעים לדבורים אחרים על הימצאו של איום בסביבת הקן והן באות בהמוניהם עם חולצות של "לה פמיליה". 
צרעות, לעומת זאת, הן חרקים חברתיים עם זחלים אוכלי בשר. מה שמסביר את משיכתן הבלתי מתפשרת למנגלים ולסנדוויצ'י פסטרמה שהושארו לבד. בניגוד לדבורה, העוקץ של הצרעה מחודד והיא יכולה לעקוץ אתכם מספר פעמים בלי למצמץ, ואז לעוף לספר לחברה. לפיכך, צרעות הן גם יותר מנייאקיות ועוקצות גם סתם כי עצבנתם אותן ולא נתתם להם פסטרמה. הצרעה הערסית ביותר היא כמובן הצרעה המזרחית, aka הדבור, שעלולה לתקוף אתכם סתם אם היא רואה אתכם עם ספר של נועם חומסקי.
דרגת סיכון:
דבורים - בדרך כלל 3, אלא אם כן פיתחתם רגישות ואז התייעצו עם רופא. (אנקדוטה: אני קצת רגיש לעקיצות של דבורים ולכן כל הפעמים שסטודנטים ביקשו ממני לצלול לרשת החרקים שלהם ולתפוס בשבילם חרק מסוכן כי הם "לא מעזים" ואני "בעל ניסיון" היו בעצם התגרות במוות. אבל נו מילא).
צרעות - 6
מה לעשות כשפוגשים:
דבורים - לנפנף תוך היסטריה מינימלית. הדבורה בדרך כלל מאוד מעוניינת להמשיך לדרכה ולא להתעכב איתכם.
צרעות - להתרחק תוך שמירה על קשר עין. נפנוף היסטרי עלול סתם לעצבן את הצרעה. אני בדרך כלל מניח בצד חתיכות בשר כקורבן לצרעות, שילכו לשם ולא אלי. אבל אני צמחוני, אז אני פחות קשור לבשר של המנגל באופן כללי.

נעצור פה, לפני שאאבד את שלושת הקוראים שעוד נשארו לי ונסיים את הערב בשירים על קיץ:

ג'יינז אדיקשן, שכבר התארחו פה פעם, שרים שיר אהבה שיכולה להתרחש רק בקיץ.



ולקלאסיקה - מונגו ג'רי שרים מה אפשר לעשות בקיץ, ולא באף עונה אחרת. הרשימה כוללת פאות לחיים עצומות ונשיפה לבקבוקי שיכר.



ורג'ינה ספקטור מתהלכת בעיר בקיץ ומספרת פרטים אינטימיים לזרים גמורים ("מחשופים, מחשופים, מחשופים")



בברכת "לא, זה לא מסוכן",
נתראה בפוסטים הבאים.